אם שניהם כאחד טובים - How are we to approach בהר סיני and how are we to approach חג השבועות as זמן מתן תורתינו when in reality it was a disaster, and עלובה כלה שזינתה בתוך חופתה? The very עדיהם ויתאבלו remains with us very much today in the מנהגי אבלות which are built in to the period, and indeed are the עיסוק הפרשיות from שמיני as a continuation of the חיוב מיתה בהר סיני של נדב ואביהו ואהרון התאנף ה' , and the difference between כהן גדול וכהן הדיוט, and the way that אהרון does not do normal אבלות.
The hint is the fact that the אבלות takes place before the event just as it did with the מבול, which makes it important to recognize what the difference is between דורש אין לה and proper דרישה.
The מחלוקת רמב"ן ואבן עזרא about the nature of the parasha, a renewed brit or an access to the original, turns out to be part of a dualism in Har Sinai itself, in which כפה עליהן הר כגיגית can be experienced as rape or as escape from the prison of self-chosen (the real problem of always being an אינו מצווה ועושה); in which the first לוחות are still there to subsume the second; in which the חירות ממלאך המות is still accessible in terms of מיתת נשיקה ולא מכח המשחית (the רבינו בחיי on אמור פתיחה), which is ultimately expressed in the two understandings of מלאכיו גיבורי כח עושי דברו, whether as the acceptance of נעשה ונשמע or as שומרי שמיטה. The two approaches are a function of אבלות
Elisha expressed the פי שנים ברוחך to be both the עילא ותתא, to be both רבי שמעון בר יוחאי ובנו.

Ver todos los episodios