- The parasha of travel and movement redefining משכן וישראל so that it becomes consonant with the closing words of Shemot that call up בהעלותך and מסעי: בהעלות הענן...בכל מסעיהם. Two brackets, one of the נונים הפוכים and the ויהי בנסו"ע which actually are bracketed because of the פורענות that relate to travel as much as they actually define travel: ויסעו מהר השם כתינוק הבורח מבית הספר and the ויהי העם כמתאוננים. The ארון defines the travel with its בדים as the תייר הגדול. But the parasha in its entirety is bracketed by those very same בדים in the personae of אהרון ומשה the שני שדייך, who are themselves defined as the enablers of travel, in terms of ongoing חינוך which allows the Mishkan to be itself even to the extent that it is called סותר על מנת לבנות במקומו and Moshe who is the source of a Torah that addresses all times and all local paradigms.
The existential issue of travel, the מדבר העמים which is life itself, must be addressed in the same fashion, and this is explained in a startling רבינו בחיי who redefines the nature of the relationship of עוה"ז ועוה”ב and our עבודה to make it all לכבוד הבית rather than the actual creation of אור, the same אור that emanates from the בדים and that is the essence of War (which is everything—per ) and the travel, but the אור of the מול פני המנורה וחנוכה and the ותרא אותו כי טוב ונתמלא הבית כולו אור which is the אור צדיקים ישמח of the הקדמת רבינו בחיי.
He explains that all אור is innate in the חושך הבריאה and was expressed at מעשה בראשית, and the סתר emanates from us. The גילוי אור within עבודה is all לכבוד הבית for the only things given us are the two בדים, the all and the instant—the בית which attempts to maintain a local reality is always על פי ה’ יסעו ועל פי ה’ יחנו and thus the extension into life is not innate but a level of כבוד for the בית which is כל מה שבראתי לכבודי בראתי. This כבוד per se is the כבוד נברא within בריאה and thus the לכבודי בראתי is indeed עם המלך במלאכתו but the אור itself was נגנז for and not created by צדיקים.
דעיכה of רשעים is the buying into an entropic existence. אור צדיקים is living with the אור that is innate in the חושך הבריאה and was expressed at מעשה בראשית--the סתר emanates from us. The גילוי אור within עבודה is all לכבוד הבית for the only things given us are the two בדים, the all and the instant—the בית which attempts to maintain a local reality is always על פי ה’ יסעו ועל פי ה’ יחנו and thus the extension into life is not innate but a level of כבוד for the בית which is כל מה שבראתי לכבודי בראתי. This כבוד per se is the כבוד נברא within בריאה and thus the לכבודי בראתי is indeed עם המלך במלאכתו but the אור itself was נגנז for and not created by צדיקים.

Ver todos los episodios